<h1>רבינו אברהם מן ההר — נזיר</h1>
<h2>דף פב מא</h2>
[נזיר י"ב ע"א] צא וקדש. והלך ומת ועשהו שליח לקדש אשה. סתם. כלומר איזו שימצא. בכל הנשים. שיש להן קרובה הראויה לו, שמא אותה קרובה קדש לו השליח, ונמצא שזו היא לו ערוה. חזקת שליח עושה שליחותו. פירוש לחומרא אמרינן הכי אבל לקולא לא, כדמסקינן פ"ק דחולין [י"ב ע"ב] דלא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו להקל, כמו שביארנו שם. קן. כשמביא שני גוזלות, כגון זבין וזבות ויולדות ומצורע קרי קן. סתומה. שהפרישן סתם, ולא פירש עדיין איזה עולה ואיזה חטאת. המתות. שמתו בעליהם וימותו, ונתערב בהן. יקח זוג לשני ואחר כך יפרש אחד לחטאת ואחד לעולה. אבל קן מפורשת, שפרח אחד מהן, שני אין לו תקנה, דהא לא מצי למידע אי חטאת פרח או עולה פרח, דלית בהו היכרא. ושאר קינין. מותרין, ליחוש דלמא חד מינייהו הוי הך דפרח, ונמצא זה מתכפר בקרבן חבירו, כי היכי דחיישת בכל הנשים שמא קרובתו קדש. דלא ניידא. דקביעה וקיימא, וכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. איכא מאן דאמר דהאי קבוע אינו אלא דרבנן, דהואיל ואין איסורו ידוע, לית ביה קבוע דאורייתא, דאם כן חד בתרי דבטיל מדאורייתא [חולין ק' ע"א] היכי משכחת לה כמו שביארנו בחולין. ואיכא מאן דאמר דהואיל וזאת שנתקדשה יודעת האיסור, הוי קבוע דאורייתא, כמו שביארנו ביומא פרק בתרא [פ"ד ע"ב]. אבל קושיא דמקשי מקינין הוא ודאי קבוע דרבנן. איסורא דנייד. העוף. וכל דפריש מרובא פריש. הילכך לא אמרינן שיתכפר בקרבן חבירו. בשוקא אשכחא. וניידא ממקום קביעותא. הדרא לניחותא. כלומר למקום קביעותה חזרה, ויש לה דין קבוע. אבל קן אם יחזור למקום קביעותו, דהיינו שיחזור לקינו, תו ליכא איסורא בקינין דעלמא. ואם לא חזר הרי פירש מקביעותו, וכל דפריש מרובא פריש. שאין לה בת. כלומר קרובה פנויה בההיא שעתא שעשאו שליח. אעפ"י שהיתה לה. שנתארמלה או נתגרשה מיד, כגון שרחל היתה נשואה כשעשה זה שליח, אעפ"י שנתארמלה בו ביום, מותר בלאה, שאין לחוש שמא קדש לו רחל אחר שנתארמלה ונמצאת לאה אחות אשתו, דהואיל ולא היתה רחל פנויה לפניו, ודאי לא עשאו שליח לקדשה. ואעפ"י שקדשה אינן קידושין, שלא עשאו שליח עליה. קדמאה. הנזיר הראשון. וודאי נתכוין לגלחו. אלא הראשון מי איכא בתראה. הרי לא נדר בנזיר האחרון עדיין. אלא אמרינן דהכי קאמר אם אמצא נזיר. הכא נמי נימא דהכי אמר לשליח וכו'.
